העורבים - יומן קריאה 

העורבים, מאת אבירמה גולן, הינו רומן כואב הטווה לפנינו שתי עלילות נפרדות, מסופרות לסירוגין ולכאורה אינן קשורות זו לזו עד לנקודת החיבור בה הן נארגות לסוף אחד.

באחת, ז'ניה, ילידת אוקראינה-פולין, אשר עלתה לארץ בעקבות בעלה, צבי, אותו הכירה כאשר ביקר כשליח ארץ ישראל בכפר הולדתה. סיפור חייה כאם ורעיה, מחשבותיה, חרדותיה ופחדיה עד כדי פרנויה של ממש, יחסיה עם שני ילדיה, רמי ורבקה, עם בעלה ועם שכנותיה, כל אלו נפרשים לפנינו מעת עלייתה ארצה ועד למותה, קשישה וגלמודה.

במרכזה של העלילה השניה נמצאת דידי, עוזרת הפקה בטלוויזיה, ילידת קיבוץ החיה בעיר, נשואה לשמעון אותו הכירה כילד חוץ בקיבוץ בו גדלה, ואמא לבת יחידה, נעמה, אשר נולדה לאחר ניסיונות רבים. לפתע, באמצע החיים, מבינה דידי כי חיי הנישואין שלה מצויים במשבר. דרך שאלות ולבטים, תקוות וזיכרונות, פחדים וכעסים המעסיקים את נפשה כעת, אנו נחשפים לזוגיות הסדוקה עם בעלה, לקשר שלה עם ילדתה, לילדותה בקיבוץ וליחסיה המורכבים עם הוריה. מעל הסיפור של דידי, מעופפים וצווחים העורבים, מקימים זוגיות וקינים ודור המשך על העצים הגובלים בחצר הבית וקושרים את שני הסיפורים במעופם המפתיע אל תוך סיפורה של ז'ניה.

כמו הגוזלים הבוקעים מן הביצה ומיד פוצים מקור ומבקשים מזון, כך גם אנו בני האדם, מרגע לידתנו מבקשים אהבה, רעבים לאהבה, זקוקים לה כדי לגדול ולהתפתח. אך הדמויות של גולן אינן יודעות אהבה מהי. תועות בעולם, החסר מורגש בתוכן, מחפשות, מבלי לדעת מה, מבלי לדעת שהן חסרות אהבה.

זהו רומן ישראלי המביא את סיפורן של אימהות שגידלו ילדים ללא אמא משלהם לידן, דור שהמציא את ההורות כמעט בעצמו כאן בארץ, רחוק מהרשת המשפחתית שלו ושורשיו, וההשלכות שהיו לכך על הדור הבא.

אנו עוקבים אחר ילדותם ובגרותם של רמי ורבקה, אחר התפכחותם של דידי ושמעון, לאור המורכבות המשפחתית בה כל אחד מהם גדל, וכל אותה העת מקווים לחוסן שיהיה בתוכם להתמודד עם החיים ומה שהם מזמנים להם. גם לרמי ולרבקה, גם לדידי וגם לשמעון, יחסי קרבה חמים עם אב, שבשלושת המקרים הינו איש עבודה ערכי ומחוספס כלפי חוץ, ורך לבב כלפי ילדיו בבית פנימה. אך גם אם אינם בהכרח חלשי אופי, אין האבות יכולים למלא את מקומה של האם באהבתה החסרה. השפעתה של האם על עיצוב עתידם של ילדיה מרחיקת לכת, היא איננה נובעת לטעמי מהיותה אישה דומיננטית או מסרסת כלפי בעלה, כי אם מתוקף תפקידה בהתפתחות הילד, כפי שמסבירה מרגרט מאהלר*, כי זהו הצורך הספציפי והלא מודע של האם המפעיל מתוך אינסוף ההתנהגויות והתכונות הפוטנציאליות של התינוק, את אלו אשר יוצרים עבור כל אמא את הילד המשקף את הצרכים האישיים והייחודיים לה...כך שהתינוק גדל להיות הילד של אמא ספציפית זו. הדמויות בספרה של גולן, הופכות לבוגרות ונושאות עימן חותם זה, לטוב ולרע, ובמקרה של הסיפורים שלפנינו בעיקר לרע.

רמי הוא היחידי מבין כולם שמצליח למצוא ולדעת אהבה, והוא אינו מגלה אותה למשפחתו ומסתיר אותה מעיניה של אימו, שמא תיגזל לו. אולם בסיפור של גולן אין לאהבה קיום, ונגזר עליה שתהיה קצרה ותיגדע בעודה באיבה. כך, מלווה הקריאה בספר, בעצב וכאב על ההחמצה שחווים גיבוריו כולם עד אחד, בחייהם ובמותם.


הספר בהיר בשפתו ובמבנהו ונקרא במהירות ובשטף. שני הסיפורים נקראים בנפרד עד לחיבורם בסוף ויכולים לעמוד בפני עצמם. במיוחד הסיפור של ז'ניה, שכתוב עמוק ומלא כמו גם הדמויות שבו. לעומתו, הסיפור של דידי שטחי יותר ורוב הדמויות בו נותרות חד מימדיות, דבר הנובע גם מטווח הזמן הקצר יחסית בו הוא מתרחש, אך אולי גם מן העכשוויות של אותו דור, שנות השישים והשבעים אצל ז'ניה מול שנות התשעים אצל דידי, המשפיע גם הוא על קצב ועומק הסיפור של כל אחת מהן.

האנלוגיה שמרמזת עליה גולן, בין חיי העורבים בטבע לבין חיי הזוגיות והמשפחה אצל בני האדם, קלושה, ונוכחותם בסיפור לעיתים מבלבלת ולעיתים מעוררת אי נוחות ומתח.

זהו הרומן הראשון של אבירמה גולן. עיתונאית, מנחה בטלויזיה מתרגמת וסופרת ישראלית. מאז פרסמה את הרומן השני שלה "סימני חיים". שני הספרים בהוצאת "הספריה החדשה".








*מרגרט שונברגר מהאלר (1897-1985) פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית, פיתחה את גישת השלבים בתהליך התפתחות הילוד, דרך צפיה בילדים ואימותיהם ובאינטראקציה ביניהם במשך 10 שנים. היא תארה את תהליך ה"לידה הפסיכולוגית של הרך הנולד האנושי" בארבעה שלבים, מלידה עד גיל שלוש: אוטיזם, סימביוזה, ספרציה אינדיבידואציה, קביעות אוביקט.